א"פ (אחריות פדגוגית) 61824-02-22

המומחים אמרו: "אוטיזם", המערכת אמרה: "מוגבלות שכלית". בוועדות ההשמה, גאיה היא רק אבחון, שורת תקציב וקוד שיבוץ. עבור ריטה, היא עולם ומלואו שזקוק למפתח הנכון כדי להיפתח.

ראיתי אותה נלחמת. כשהייתה מדברת על גאיה, הייתה נשמעת כמו אסטרטגית צבאית. היא ראתה את מה שכל הוועדות לא רצו לראות: איך בבית הספר הלא-מתאים גאיה הולכת לאיבוד, התפקוד שלה בנסיגה, היא מאבדת שליטה על צרכיה, פוגעת בעצמה רק כדי להרגיש שמשהו נוגע בה.

כשכל הדלתות נטרקו בפניה, ריטה עשתה מעשה שהמערכת הגדירה כעבירה: היא השאירה את גאיה בבית. שנה שלמה. שנה שבה ריטה הייתה גם המורה, גם המטפלת, גם קלינאית התקשורת, גם המרפאה בעיסוק וגם האמא. היא ויתרה על היכולת להתפרנס כדי שגאיה לא תצטרך לוותר על היכולת להיות עצמה.

כשישבנו לכתוב את העתירה למחוזי, ביקשנו להראות איך החוק היבש לפעמים מייבש את הילדים שהוא אמור להצמיח. לא היה לנו ניצחון מוחץ ולא שיבוץ מושלם, אבל בתוך מרחב הפשרה, הושג שיבוץ סביר יותר. מקום בו גאיה יכלה לגדול בשקט. ניצחון בתיק הוא לפעמים תנועה קטנה בכיוון הנכון.