בש"ה (בית-ספר של החיים) 7812-19

‍סשה כל כך שמח שהגעתי. היו לו מלא שאלות לגבי החיסכון בבנק, ורשימת חפצים של אמו והרכוש שאולי סבתו באוקראינה הורישה לו והחיפוש שלו אחרי דודתו. הוא אהב את שאלון ההיכרות שהכנתי ואפילו עבר עליו ובדק שכתבתי בדיוק את מה שהוא אמר. הוא גם הראה לי את החדר שלו וציור שצייר. כשהוא ליווה אותי לשער הפנימייה, שאלו אותו הילדים מי אני. מדריכה אחת אמרה בחוסר טקט מוחלט שאני "כמו אמא". לא. זה ממש לא כמו אמא, חשבתי. וכנראה שגם הוא חשב על זה. יותר ממני. אבל לא אמרנו.

גם לא סיפרתי לו שאני יודעת. שהוא יצא לחופשת פסח הביתה, ובמהלך החופשה אמא התעלפה ושהוא היה זה שהזעיק את האמבולנס, ושאחרי החייאה ממושכת היא אושפזה בטיפול נמרץ, מונשמת ומורדמת, ולמחרת הוא נשלח חזרה לפנימייה, ומשם הוא הגיע ללוויה שלה. הוא גם לא סיפר לי שהוא יודע שאני יודעת.

הוא יודע שמבוגרים מחליפים ביניהם מידע וסודות של ילדים. אולי זה דווקא מקל עליו, שהוא לא צריך לספר את הכל. אולי זה מקל עליי לחשוב שזה מקל עליו. הרבה חודשים אחר כך, כשעלינו לקבר של אמו, סשה חשף בפניי ואמר: "כואב לי יותר על סבתא שלי שמתה מאשר על אמא שלי".  אולי כי סבתא טיפלה בו והוא היה זה שטיפל באמא.

בינתיים גם התנהל מאבק לגבי אפיון ההשמה שלו. היועצת והמחנכת המליצו להעביר אותו לבית ספר לחינוך מיוחד עם כיתות קטנות. וסשה, רצה להישאר בבית הספר שלו. הוא עבר יותר מדי טלטלות בשנה האחרונה. רק היה לו קצת קשה להודות שקשה לו. התקיימה ועדה ראשונה בלי שהזמינו אותי, בלי שידעו כלום על הרקע שלו. סשה היה שם, אבל הוא לא נכנס ולא דיבר.

דרשתי וועדה נוספת. הסברתי לסשה כמה חשוב שהוא יבוא לוועדה. שידבר בה. שיודה שיש קשיים ושהוא צריך להיעזר ומתכוון להיעזר. לילה לפני הוועדה חטפתי וירוס בטן נוראי. אפילו עירוי לא עזר. לא היה סיכוי שאגיע. קבעתי שיעלו אותי בשיחת ועידה. אגרתי כוחות לדבר. אמרתי שטרם מוצו כל האפשרויות לשילוב ותגבור, שלפי האבחון אין סיבה להשמה בחינוך מיוחד. ביקשתי שיאפשרו לסשה לדבר, שיקשיבו לו.

אחרי חצי שעה סשה התקשר אליי. "דיברתי! והחליטו להשאיר אותי בחינוך הרגיל!" רכזת הוועדה סיפרה לי אחר כך שסשה חיבק אותה משמחה.

החלה העבודה האמיתית. מצאתי לסשה מורה פרטית להוראה מתקנת. כשהיא שאלה אותו במה הוא צריך עזרה. הוא ענה מיד: "בקריאה ובכתיבה," בלי להתבייש. כשהיא שאלה מה מעניין אותו כדי להביא קטעי קריאה מתאימים. הוא ענה: "ים, כדורגל ובעלי חיים". שנה אחר כך, הוא כבר ידע לקרוא ולכתוב על הים, על כדורגל ועל בעלי החיים. 

‍